ז'אק ברל - אהבה בת ארבעים 

לפני כשנתיים (בדצמבר 2003) יצא אלבום כפול של ז'אק ברל - ארבעים שירים שמתוכם חמישה שעד אז לא יצאו לאור. נזכרתי עכשיו שעל יציאת האלבום הזה נודע לי בזמנו מתכנית בוקר של גלי צה"ל, ושאחרי ההודעה השמיעו מתוכו את הואלס הזה, זה עם המהירות המתגברת, דא עקא שכקלאסיקונצ'יק אסור לי להגיד "מהירות" אלא רק "טמפי".

כשברל שר בעצמו את הואלס שלו אתה עוד רגע קם ורוקד, מקבל סחרחורת כזאת שגורמת לך לחשוש שהגזמת בשנים האחרונות עם הדיאטה הקלאסית, שהגעת למצב של מחסור בכמה ויטמינים.
אז הנה הבאתי לך בוטנים ("בוטנים" זה התרגום הצולע של ה"בונבון" המקורי).

או במילים אחרות: מי שכאילו לא נאה לו להאזין ל"פזמונים" (שלא לדבר על לקנות אלבום כפול) שינסה לקרוא להם "שירים", ואם גם זה מפחית מכבודו אז "שאנסונים", ואם גם זה לא עוזר אז אפשר לשלוף את מילת הקסם "לידר"! ז'אק ברל כתב ושר "לידר"! והמרכאות הן לגמרי-ממש-לגמרי מיותרות, לפעמים אפילו ההפך.

פרופ' אריה ורדי - המורה-פסנתרן-מנצח המאוד רציני - אמר על עצמו באחת מתכניות הטלויזיה שלו (בהומור, מן הסתם) שהוא חי ב"גטו". ואתה מה יהיה איתך, עמיתי-כאח-לי הקלאסיקונצ'יק, אולי תנסה לומר לעצמך שז'אק ברל זה "יצירות ווקאליות", או "אריאות", או קונצ'רטים לקונטרה-באריטון מהתקופה הפוסט-פוסט-רומנטית, מאמצע המאה הקודמת. אם כי מהכרותי איתך אני מבין שיש לך בעיה "מוסיקולוגית" בלהרשות לצרפתי הבלגי הבן-תערובת הזה לכתוב על אהבה, כי מה הוא כבר מסוגל להבין בזה, ויתרה מכך: הגברים מהמאה ה-20 הרי התעסקו עם אותן נשים שגם אתה... פחות או יותר... בשרותים של המועדונים... אז איזו מין קולטורה זאת כשמזכירים לך את עצמך... אפשר לחשוב שברל הוא גתה, או שילר, ואפילו היינה החצוף היה כדבריך "איש תרבות עד לשד עצמותיו", למרות מוצאו היהודי.

ולא רק זאת אלא שהמורה שלך מהקונסרבטוריון אמרה - וכמו שנאמר "והיו לטוטפות בין אוזניך" - שמכל הפירחחים המסוממים השמנדריקים הערסים האלה רק הביטלס, רק את הביטלס מותר לך, ככה לעתים, יחד עם הסיגריה של פורים.

והמורה הזאת נוכחת בחייך כאילו רק אתמול, ורק "אתמול", כי למרבית הצער - וגם הביטלס עצמם אשמים בכך! - מחנכים אותך שאול יו ניד איז לאב, לאב, לאב, וגם הוא, ברל עצמו גם הוא... ועוד איך... אפילו יותר מאשר הביטלס... "יפה שלי, את יחידה ומכושפה שלי, מאור השחר עד לבוא לילי אוהב אותך, אוהב, עדא-יין"... אכן פרדוקס.

והאם הוא התכוון רק לאהבה לאשה או גם לסוגייה המוזיקלית הנדונה בכותבו בהמשך אותו שיר ("אהבה בת עשרים", תירגמה נעמי שמר): "זה קו הגבול, מכאן עד כאן, כי המשחק הוא מסוכן, יש בזהירות עכשיו ללכת".

להסביר עוד פעם למה פרדוקס? פרדוקס זו מילה שבמקרה זה היא מאותה לשון הנקראת המעטה, במקומה בעצם יותר נכון לומר מילכוד, אלא שכמו לגבי כל מיני-מינים של כלי נגינה חשמליים - שניים-שניים שיצאו מתיבת התהודה - גם לגבי מילכוד הבעיה היא שבימי גתה ושילר המילה הזאת עדיין לא היתה קיימת, כי עדיין לא היה בה צורך, כי מילכוד השניים-שניים היה עדיין חזון מדעי-תעשייתי-טייסי רחוק, פנטסטי, ובעיקר רומנטי. וכשה"חזון" הזה התגשם - מה שלאונרד ברנשטיין כינה "משבר האמונה" - לא עבר הרבה זמן עד שהביטוי "חבל על הזמן" קיבל משמעות הפוכה.

אז איך יקרא הקלאסיקונצ'יק לשירים של ז'אק ברל, "מוזיקה אתנית"??.. ואם הוא גולש-מתפלש בבוץ האינטרנט אז אולי "קהילתית"??.. חס וחלילה וחס וההפך, הפוך והפוך בו, כמו לגבי קלאסית כך לגבי ברל - השיר לא תם, הוא רק מתחיל.

נ.ב: ישנן כל מיני דוקומנטציות (וכתבי-יד!) של ברל שמעידות על כך שהוא היה די שתיין, ודי נואף/ וזו בהחלט בעיה, בייחוד לנוכח העובדה שמהבקבוק של פוצ'יני הריח כבר מזמן התנדף.